<h1>סמ"ג עשין סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף ב:</h2>
שנים שרצו להביא שלמים או עולה בשותפות מביאין בין בנדר בין בנדבה (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"ג ה"א). ובתנופות שלמים אחד מניף על ידי כולם (מנחות צ"ג ב'). ואפילו עוף יביא בשותפות (המשך לשון הרמב"ם שם) כדתניא בת"כ שנאמר (ויקרא א' ב') תקריבו את קרבנכם. ואחד אנשים ואחד נשים או עבדים מביאין כל הקרבנות (רמב"ם שם ה"ב ע"ש). וכן תניא בפ"ק דחולין (י"ג ב') איש איש לרבות את הגוים שנודרין נדרים ונדבות כישראל. תניא בפרק קמא דחולין (ה' א' ורש"י) אדם כי יקריב מכם קרבן מכם ולא כולכם להוציא את המשומד לכל התורה, מכם בכם חלקתי ולא באומות שמכולן מקבלין, מן הבהמה להביא בני אדם הדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל שאינן משומדים לכל התורה [כולה] כדי שיחזרו בתשובה ובלבד שלא יהא משומד לאותו דבר שמביא עליו קרבן אבל המשומד לנסך לע"ז ולחלל שבתות בפרהסיא אין מקבלים ממנו שום קרבן שהרי הוא כמשומד לכל התורה כולה. אמרינן בפרק בית שמאי בזבחים (מ"ה א') אין הגוים מביאין נסכים עם קרבנם שנאמר כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אבל נסכיהן קרבין משל ציבור שנאמר ככה תעשו לאחד כמספרם, ואין טעונות סמיכה שאין סמיכה אלא בישראל באנשים ולא בנשים (ע"פ רמב"ם שם ה"ה ע"ש).
<h2>דף יד.</h2>
כל עולת בהמה אינה באה אלא מן הזכרים בלבד והיא באה מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר בין גדולים בין קטנים ומן התורים ומן בני היונה ואין חילוק בעופות בין זכרים לנקבות, החטאת באה מחמשת המינין אלו מן הזכרים ומן הנקבות מן הגדולים ומן הקטנים, האשם אינו בא אלא מזכרי כבשים בלבד יש אשם בא מגדולי המין ויש אשם הבא מן הקטנים (רמב"ם מעשה הקרבנות פ"א הל' ח'—י'). והשלמים באים מן הכבשים ומן העזים ומן הבקר מזכרים ומנקבות מן הגדולים ומן הקטנים, ואין העוף בא שלמים, הקטנים הם מ[ב]ן שמנת ימים עד שנה תמימה מיום ליום והגדולים בבקר (מבן) [עד בן] שלש שנים שלמות כרבנן דמסכת פרה (פ"א מ"ב), ובצאן [עד] שתי שנים שלמות מיום ליום, יתר על זה הרי זה זקן ואין מקריבין אותו (ע"פ רמב"ם שם הי"א ע"ש). ותניא בירושלמי דשקלים (דף י"ב ב' ע"ש) אשם בן שנה [ה]ביאו בן שתי שנים יצא בן שלש לא יצא. אף על פי שכל הקרבנות קרבין מיום השמיני והלאה אין מקריבין לכתחילה אלא מיום שלשים והלאה חוץ מן הבכור והמעשר והפסח שאם רצה להקריבם בשמיני לכתחילה יקריב (רמב"ם שם הי"ב). שעות מונין לקדשים ואם הוסיפו שעה אחת או פחתו שעה אחת פסולין כיצד קרבן שמצותו להיות בן שנה אם הוסיף על השנה שעה אחת נפסל, אפילו היה בן שנה בשעת שחיטה והוסיף על השנה בשעת זריקה נפסל עד שיהא בן שנה עד שעת זריקה וכן בכל הזבחים (רמב"ם שם הי"ג) כדמסקינן בפרק שני דזבחים (כ"ה ב'). כל מקום שנאמר בתורה כבש או כשבה או כבשים הרי אלו בן שנה וכל מקום שנאמר איל או אילים הם הזכרים בן שתי שנים ומאימתי יקרא איל משיכנס בשנה שנייה אחד ושלשים יום כדאיתא בפרק שתי מדות (מנחות צ"א ב') אבל בתוך שלשים אינו כשר לא לכבש ולא לאיל והוא הנקרא פלגס, וכל מקום שנאמר בו עגל הרי זה בן שנה, פר בן שתים (לשון רמב"ם שם הי"ד ע"ש ובכס"מ) פר בן בקר בן שלש כדאיתא בפ"ק דראש השנה (י' א' ובתוס' ע"ש) שעיר עזים בן שתים כל שנה שנייה הוא הנקרא שעיר (המשך לשון הרמב"ם שם ועי' בכס"מ ומשל"מ).
